יום שלישי, 4 בדצמבר 2012

Moroccan Carrot Salad

In the early 80’s my parents were draggin my all over the places to weddings and other family celebrations. They were never really happy about going to them but it was a social obligation so we all went, during those times it was common to have this event in one of the big banquet halls of the day, they were chizzy and the food was usually not amazing but as a small kid eating a different kind of cuisine like Arab/Moroccan food was an exciting experience after my grandmother's eastern european food the I loved but different spices and tastes were fun.

The meals at those places usually was a table with Mezze at the beginning, the Mezze usually included an assortment of salads and spreads and some bread to dip, one of my favorite salads of that time was the Moroccan carrot salad, It was tangy and spicy and I loves carrots.






I have tried to recreate this salad from my tase memory of those times and other places that I had this salad, usually falafel stands and some blue collar restaurants. It requires the use of Harissa, which is hard to find over here so I usually use Sambal sauce, its more readily available and
it got some got taste to it.

Ingredients


  • 2 pounds of carrots
  • 1 bunch of parsley chopped
  • 5 Tbs of olive oil
  • Juice of one lemon
  • 1/2 Tsp Kosher salt
  • Black pepper to taste
  • 1/2 Tsp Ground cumin
  • 4 Tbsp Sambal
  • 1 Crushed clove of garlic





Peroration

Peel the carrots and trim the ends place them in a saute pan big enough to fit





Put them all cover with water and bring to a boil, cook on medium heat until tender but still maintaining some Rogers so they won't crumble. Drain carrots and let them cool down so you can Handle them.






Meanwhile combine all other incarnations in a big bowl, finely mince the the parsley and add it to the souse.




Slice the carrots lengthwise to 1/4 inch slices and combine the salad.

יום שבת, 1 בינואר 2011

גולש הונגרי

לאחרונה חזרתי מבודפשט מנסיעת עבודה והגעתי לשתי מסקנות, הראשונה היא שקר מאוד בהונגריה והשניה היא שכמעט כול הפפרקיה שניתקלתי בה בישראל היא אשפה טפלה שמורכבת מ 95 אחוז קטניות אדומות טחונות כלשהם ואחוז מאוד קטן של פפריקה. שהגעתי הביתה פרקתי את השקיק הקטן של הפפריקה שקניתי בשדה התעופה ( ככה זה שאתה עובד 12 שעות ביום באולפן ) לתוך צנצנת אטומה וגמרתי בליבי שבקרוב עעשה גולש עשיר כמו זה שאכלתי ביום הראשון שלי בהונגריה במשרד של חברת ההפקה שאירחה אותנו. הפפריקה הזאת הפושטיות משדה התעופה התפוצצה בלהבות אדמות של צבע וטעם ימים ספורים לאחר מכאן בגולש חם אדום ומנחם שאותו אני מביא כאן. למי שלא נוסע להונגריה אני חושב שההימור הכי טוב שלכם יהיה פפרקיה של חברת "מקורמיק" האמריקאית שניתן למצוא בכול ספור גדול.



מרכיבים:


- 1.5 כפות שומן אווז או שמן צמחי
- 500 גרם כתף בקר קצוצה לקוביות בינוניות
- רבע כוס יין לבן או רבע כוס מים
- 1 בצל גדול קצוץ דק
- 4 שיני שום פרוסות דק
- 2 תפוחי אדמה בינונים קצוצים לקוביות קטנות
- 2 גזרים קצוצים לקוביות קטנות
- 1 פלפל אדום קצוץ לקוביות קטנות
- 2 ליטר מים עם קוביות ציר בקר
- 1 כפית קימל טחון או 2 כפיות זרעי קימל שלמים
- 2 כפות של פפרקיה טובה
- 1 כפית של פפרקיה מעושנות ספרדית לא חובה אבל ממולץ וניתן
     למצוא בחניות תבלינים מובחרות.
- חצי כפית שבבי צ'ילי ( תלוי בדרגת החריפות הרצויה )
- מלח ופלפל


ההכנה:

מחמים את השומן בסיר גדול ומשחמים את קוביות הבשר היטב מכול הצדדים, מוצאים לצלחת בצד ושומרים. מכנסים את הבצל והיין ומגרדים את תחתית הסיר כדי לשחרר את המשקעים הטעמים של הבקר. מזהיבים קלות את הבצל ומוספים את השום ומטגנים כמה דקות נוספות. מוסיפים את הפפריקה ומטגנים אותה לדקה או שתים תוך כדי עירבוב ואז מוספים את המים הרותחים עם קוביות הציר ואת שאר המרכבים והבשר והנוזלים שהוא הגיר בנתיים על הצלחת. מביאים לרתיחה ומנמכים את האש לבעבוע עדין ומבשלים על אש נמכה מכוסה במשך 3-4 שעות. אם חסר מים מוספים וכך שולטים ברמת הסמיכות של המרק. טועמים ומתקנים תיבול ואפשר לקפות את המרק בזמן הבישול אם יותר מידי שומן צף לו למעלה.

יום שבת, 27 בנובמבר 2010

סלט אטריות סובה, טופו ואצות היזיקי

אני בדרך כלל לא אוהב להכין אוכל שכולל מרכיבים שאי אפשר למצוא בכול מכולת או שהמחיר של חומרי הגלם הוא יקר. אני מאמין במטבח עם חומרי גלם מקומים טרים זמינים ולא מיובאים. אבל לסלט הזה אני חורג ממנהגי וקופץ למכולת אסיתית או למדף האסיתי בסופר. אין כאן משהו ממש מיוחד או יקר אבל צריך לעשות קצת קניות. הסלט הזה יוצא טעים במיוחד יכול להוות ארוחה שלמה.






מרכיבים לסלט:
- חבילה של אטריות סובה ( קמח כוסמת ) 250 - 300 גר'
- חבילה של טופו
- פלפל אדום קצוץ לקוביות קטנות
- 4 כפות זרעי שומשום קלוי
- 2 כפות אצות היזיקי מושרות במים רותחים 5 ד'
- כוס בצל ירוק קצוץ

מרכיבים לרוטב:

- 3 כפות סויה
- 2 כפות מירין
- 2 כפות שמן שומשום
- 1 כף שמן צימחי
- 2 כפות חומץ אורז
- 1 כפית שבבי צ'ילי

הכנה:

מבשלים את אטריות הסובה עד שהם רכות אך לא מידי מסננים ושוטפים מתחת למים קרים. קוצצים את הטופו לקוביות קטנות ואת הפלפל והבצל הירוק ומערבבים עם שאר החומרים חוץ מהשומשום. מערבבים את חמרי הרוטב ויוצקים על הסלט ומערבבים. טועמים ובדקים תיבול ומוסיפים חומץ/סויה/שמן/צ'ילי לפי הטעם. קולים את זרעי השומשום קלות ומפזרים מעל הסלט.




יום שישי, 19 בנובמבר 2010

מרק עוף ראשון

לפעמים קשה לי להאמין שיש אי פעם חורף במדינה הזאת. שלא תבינו אותי לא נכון אני מאוד אוהב קיץ אבל גם גיוון זה כיף. אתמול כהרגלי יצאתי בלילה בגופיה ואתם יודעם מה... היה קר, ממש קר לכן החלטתי שזה הזמן למרק הראשון של העונה, זה והעובדה שהילדה התלוננה על גרון כואב. אין לפי דעתי מרק מנחם יותר ממרק עוף. יצא לי לטעום הרבה מרקי עוף לא טובים בחוץ וזה פשוט חבל שהרבה אנשים לא מודעים לעושר ולעומק של טעמים שאפשר להוציא ממרק כל כך פשוט, אם מתיחסים אליו נכון ושומרים על כמה כללים. הגרסה שאני מביא כאן היא למרק עוף של ימי חול ולא מרק העוף המפואר של 2 עופות שלמים וגרונות הודו שעליו אכתוב בפעם אחרת.



למרק העוף:

- קילו כנפים של עוף
- בצל שטוף וחצוי על קליפתו הצהובה (מוסיף צבע וטעם)
- 2 גזרים בינונים חצויים שטופים ולא קלופים
- 2 מקלות סלרי עם העלים
- צרור פטרוזליה
- צרור שמיר
- החלק הלבן של כרישה חצוי לאורכו ושטוף
- 4 מסמרי ציפרון
- 6 גרגרי פלפל
- שן שום קלופה ושלמה
- 2 ליטר מים

להגשה:

- מלח ופלפל
- נגיעה של סויה
- איטריות ביצים מבושלות

הכנת המרק:

שוטפים טוב את הכנפים ונועצים את 4 מסמרי הציפרון בבצל לצורך שליפה נוחה בסיום הבישול, מסדרים בסיר שיכיל את  כל המרכיבים ומכסים ב-2 ליטר מים פושרים. מביאים לרתיחה על אש בינונית, לקראת הרתיחה מכפים את המרק לקערה קטנה (מסירים מהשכבה העליונה קצף וליכלוך שצפים שם).

ברגע שהמרק הגיע לרתיחה מנמיכים את האש ללהבה קטנה כך שלא תיהיה רתיחה גועשת אלה רק כמה בועות שעולות לפני השטח (רתיחה אלימה מעכירה את המרק והורסת את טעמו). מבשלים 4 עד 6 שעות מכוסה, כן 4 עד 6 שעות זה נשמע הרבה מאוד זמן אבל בביעבוע העדין של המרק הזה כל הטוב שבמרכיבים יחלט החוצה כמו תה ואחרי הזמן הזה יוותר לכם מרק צלול בצבע צהוב כתום עמוק עם טעם וריח מרוכז של מרק עוף.

לקראת סיום הבישול אני אוהב להמליח אותו ובמהלך הבישול אני מוסיף מידי פעם קצת מים קרים אם אני רואה שהמרק התאדה יתר על המידה. בסיום הבישול אני שולה את עישבי התיבול והכרישה ומשליך אותם לפח, מסנן את המרק ושם את הגזר והבצל בקופסא ומפרק את הבשר מהכנפים בעודם חמות, זו תוספת נפלאה להחזיר אחר כך למרק או לעשות מהם סלט קר או כיסונים ממולאים. אני מגיש את המרק רותח עם חתיכת גזר ובצל מהמרק, קצת בשר מהכנפים, קצת איטריות ביצים מבושלות ונגיעה של סויה. אין הרבה דברים יותר מנחמים מהמרק הזה בערב קר.

יום ראשון, 26 בספטמבר 2010

פעמים כרוב, בבקשה

אני לא זוכר ארוחת צוהרים אחת בזמן ילדותי שלא היתה מלווה בכרוב כבוש בדרך ארוחת הצהרים כללה ממליגה, דג בקלה מטוגן, בורשט או מרק עוף וכמובן כרוב כבוש. אצלנו בבית לעשות כרוב כבוש היה העבודה של הגבר של הבית ואבא שלי אחת לשבוע או שבועים היה מכין צנצנות ענקיות מלאות בכרוב כבוש עם גזר. אני לא יודע אם זה שהצנצנות נהיו קטנות יותר או שאני גדלתי אבל יש משהו מוזר לראות דברים שניראו לך גדולים בתור ילד קטנים שאתה מבוגר.

אצלנו קורים לכרוב הכבוש "קפוסטה" שזה בעצם כרוב ברוסית. ואבא שלי היה עומד מעל צנצנת תוחב לתוכה כרוב טרי גזר ומלח ודפוק אותו עם מערוך כדי להוציא את הנוזלים של הכרוב לאחר מכן הכרוב היה מבלה כמה ימים עומד במטבח ומחמיץ ומחליף את צבעו מצבע ירוק בהיר לירוק צהבהב חרדלי. אחרי כול ערב היו מאווררים את הגזים שנוצרים מההחמצה על הידית הארוכה של כף עץ ואני ואחי היינו נקרעים מצחוק שמידי פעם שחרור הגזים היה משמיע קול נפיחה וריח של כרוב.




לפני כמה שבעות שהחלטתי שעכשיו אני גבר וגבר אמיתי צריך להכין את הכרוב הכבוש של עצמו קניתי כרוב וטלפנתי להורים שלי לשאול את אבא שלי כמה מלח הוא שם. הוא ענה לי במעורפל בערך.... תלוי בכרוב.... כמות יפה.... מידות כאלה הם תמיד תשובות של מאמות צרות עין שפוחדות שיגנבו להם את המתכונים. תמיד יש להם " כמה שלוקח..." או " ככה לפי העין...." או " יש לי את זה ביד.... " מי שמבשל הרבה שנים באמת יכול להעביר חיים שלמים בלי למדוד כלום אך למי שאינו כול כך בקי ברזי המטבח מידות ונפחים יכולים מאוד להקל הצלחה של מתכון, נושא שאני עוד אדבר עליו בהמשך.






חומרים לכרוב הכבוש: ( הרשימה קצרה בצורה מגוחכת )

- כרוב במשקל של קילו בערך
- 2 גזרים מגוררים גס
- 5 כפיות מחוקות של מלח שולחן רגיל

הכנת הכרוב הכבוש:

מנקים מעל לכרוב את העלים החיצונים הפגומים ופורסים אותו לחצי. מסירים את השורש הקשה מבסיס הכרוב ופורסים את הכרוב לרצועות מאוד דקות. מגררים את הגזר על פומפייה גסה ומערבבים בקערה גדולה את הכרוב הגזר והמלח. לשים את התערובות כמה דקות עד שהכרוב מתחיל להגיר נוזלים. מעברים את התערובות לצנצנת גדולה דיו לכמות כזאת של כרוב ( צנצנת 1.5 - 2 ליטר ). מוסיפים את הנוזלים שהצטברו בקערה וסוגרים את הצנצנת. הזמן שלוקח לכרוב הכבוש להיות מוכן תלוי במזג האוויר אני לא שם אותו ליד חלון אז בקיץ זה לוקח 3 -4 ימים ובחורף יותר, פעמים ביום תפתחו את המכסה כדי לאוורר את הכרוב. אחרי 3 ימים אפשר לטעום את הכרוב ואם הוא מספיק חמוץ אפשר להעביר למקרר שם הוא יחזיק לפחות שבועים.




המתכון הבאה נקרא " טושינה קפוסטה " שזה בעצם כרוב צלוי שזה בן דודו הרומני/אוקראיני של השוקרוט האלזסי רק בלי היין והברט.




חומרים לכרוב הצלוי:

- ראש כרוב שמקל קילו בערך
- בצל לבן גדול קצוץ
- 5 שיני שום קצוצות
- כף שמן צמחי
- 100 גר' ביקון או בשר מעושן אחר קצוץ לקוביות גסות
- כף פפריקה
- כף רסק עגבניות
- כפית סוכר חום
- מלח ופלפל

הכנת הכרוב הצלוי:

בסיר כבד מחממים את שמן ומזהיבים את הבצל על השר המעושן. אחרי שהבצל זהוב מוסיפים את השום וממשיכים לטגן 2 דקות נוספות. מוסיפים את הכרוב הפפריקה וחצי כוס מים ומנמיכים ללהבה בינונית-נמוכה. מבשלים שעה ומערבבים מידי פעם עד שהכרוב שחום. מוספים את הסוכר ורסק העגבניות ומבשלים חמש דקות נוספות. טועמים ומתקנים תיבול. אפשר להוסיף בשלב הזה נקניקיות או בשרים מעושנים אחרים ולבשל כמה דקות נוספות.

יום שני, 13 בספטמבר 2010

כוסמת טעימה




אני יודע שהרבה אנשים ימצאו את הכותרת של הפוסט הזה בתור אוקסימורון. האמת, בניגוד להרבה דברים באוכל שאנשים נגעלים מהם, אני יכול להבין את הסלידה מכוסמת (שלא עשויה טוב). אם מבשלים כוסמת בדרכים מסוימות יש לה ריח שמזכיר חומר ניקוי כלשהו. אני חושב שהמתכון הבא מנטרל את הדברים בכוסמת שהופכת אותה שנואה על הרבה אנשים ואני מקווה שאני אצליח להמיר חלק מהשונאים לאוהבים.






חומרים:

- 1 כוס כוסמת ( לא לקנות אם הגרגרים בצבע ירקרק בהיר )
- 1 גזר קלוף וקצוץ לקוביות קטנות
- בצל בינוני קצוץ לקוביות קטנות
- 1 שן שום קצוצה לקוביות קטנות
- 2 כפות פטרוזיליה קצוצה דק
- חצי כף אבקת מרק פטריות ( או מרק עוף או ציר עוף במקום מים )
- 1 כף שמן זית
- מלח ופלפל





ההכנה:

מחממים בסיר קטן את שמן על אש בינונית ומטגנים את הבצל והגזר עד להזהבה קלה. מוספים את השום הקצוץ וממשיכים לבחוש עוד דקה נוספת. מוסיפים את הכוסמת ומטגנים כמה דקות נוספות עד שהכוסמת צופתה בשמן. מוסיפים את שאר המרכיבים ו 2 כוסות מים רותחים ומנמיכים את הלהבה להכי נמוך מכסים ומבשלים 20 דקות. אחרי 20 דקות פותחים את המכסה ומערבבים את הירקות שצפו למעלה לתוך הכוסמת אם נשארו נוזלים משאירים על האש לא מכוסה כמה דקות נוספות.


לפעמים שאני מרגיש עצל אני מכין כוסמת ומטפטף עליה טחינה גולמית עם עגבנייה קצוצה דק ורוטב צ'ילי מתוק וזה הופך להיות ארוחה שלמה. האדמתיות של הכוסמת והטחינה עם החומציות של העגבנייה והמתיקות של הרוטב הופכים לארוחה טעימה ומאוד קלה להכנה.

יום ראשון, 29 באוגוסט 2010

פלאפל בבית


את הרעיון לעשות פלאפל בבית קיבלתי לפני שבוע. ערב אחד זוגתי חזרה הביתה עם שקית מהגזלניה השכונתית ובשקית בין החומוס, האוכל לחתול ושאר שטויות היתה קופסא של עמבה. שאלתי אותה מה נעשה עם עמבה? (שלא תבינו אותי לא נכון אני מאוד מאוד אוהב עמבה) היא ענתה זה טעים ואמרתי נכון, עמבה זה באמת טעים. באותו ערב עמבה טופטפה על כוסמת וטחינה אבל כבר היתה לי תוכנית גדולה על הקופסא הקטנה הזאת של העמבה, פלאפל! עמבה ופלאלפל זה שילוב מושלם במיחוד עם זה באיזה פלאפליה חור באזור תעשיה.

את המתכון הבאה לפלאפל לא המצאתי מצאתי אותו באתר של בישולוג ואהבתי את העובדה שהפלאפל אפוי ולא מטוגן בשמן עמוק - דבר שאני לא עושה בבית גם בגלל שאין לי צ'יפסר וגם בגלל העובדה שג'אנק פוד אני שומר להזדמנויות מיוחדות. הכנסתי קצת שינוים במתכון המקורי. את הפלאפל אני עושה מגרגרי חומוס בולגרי ולא מההדס שהם הזן היותר גדול של החומוס עם הקליפה היותר מכורכמת וקצת גדולים יותר. הכמויות כאן הוכנו לארוחת שבת לחברים, היינו שבעה אנשים רעבים ועוד נשאר עודף כך שבקלות הכמויות מספיקות לעשר מנות, אז לאנשים עם צרכים יותר צנועים אני מציע לחלק בחצי את כול הכמויות, לא מתמתיקה קשה במיוחד.


לפלאפל:

- 500 גר' גרגרי חומוס

- צרור יפה של כוסברה

- צרור יפה של פטרוזליה

- 6 שיני שום קלופות

- כף קמח

- כפית כמון טחון טרי

- חצי כפית כורכום

- רבע כוס טחינה גולמית

- כף שמן זית

- 3 כפות שמן צימחי

- מלח ופלפל



עם הפלאפל הגשתי גם סלט שכולכם תכירו מהדוכנים אני מדבר על סלט הבצל הסגול עם הסומאק. סלט שמאוד קל להכין.




לסלט הבצל והסומאק:

- 3 בצלים סגולים בינונים

- 1.5 כפות שמן זית

- כף סומאק טחון (אם יש עדיף לטחון לבד מגרגרים שלמים)

- מיץ מחצי לימון

- כף פטרוזיליה קצוצה דק

- חצי כפית סוכר

- מלח ופלפל

הכנת הפלפאפל:

משרים את גרגרי החומוס 36 שעות לפני בהרבה מים ומחליפים להם מים כל 12 שעות.
בסיום ההשריה שוטפים ומסננים. בנתיים אפשר לחמם תנור ל 250 מעלות. במעבד מזון טוחנים את השום ואת הפטרוזילה
והכוסברה ומוציאים לקערה גדולה. מכניסים למעבד מזון או מטחנת בשר את החומוסים המושרים (אני עשיתי את שלי ב 2 נגלות בגלל גודל הקערה של המעבד) מוסיפים בערך כוס מים אחת ל 500 גר' חומוסים בזמן הטחינה. מוסיפים לקערה את יתר המרכבים ובודקים תיבול אני מוסיף 2 כפיות מלח רגיל על הכמות הזאת.
מניחים על התבנית נייר אפייה ומשמנים בכף של שמן צימחי יוצרים כדורים ומורחים בעזרת מברשת או בייד קצת שמן נוסף מלעמה לי יצאו 2 תבניות עם 50 כדורים גדולים ו 3 כפות שמן. אופים 10 דקות ואז מוצאים הופכים את הכדורים ואופים 5 - 10 דקות נוספות.

הכנת סלט הבצל:

חותכים את הבצלים לחצי ואז לפרוסות הכי דקות שמצליחים ומערבבים עם שאר המרכיבים.


הפוסט הזה קצת חלש בתחום התמנות בגלל שהיתי עסוק בלארגן אוכל ל 7 אנשים ולא יצא לי לרוץ החוצה למרפסת עם מגשים של כדורי פלאפל כדי לצלם אותם באור יום.
על השולחן היה חומוס, טחינה, סלט ערבי קצוץ דק, סלט בצל, חמוצים וזיתים, פיתות, כדורי פלאפל וכמובן העמבה! כול אחד הרכיב לעצמו מנה, זה היה כמו ערב סושי רק בלי המצרכים ב 200 שקל שנותרים מיותמים בארון והמחצלת שלא תראה יותר אור יום אלא בדרך לפח בזמן שתנקו את הארונות בדרך לדירה הבאה.

יום שבת, 21 באוגוסט 2010

חצלים בטחינה וצנוברים


יש לריח של חצילים על האש ערך מאוד נוסטלגי עבורי הוא מזכיר לי את הבישול של סבתא שלי שהיתה מכינה סלט חצלים על הכירים והריח של החציל החרוך היה ממלא את הבית אחר כך היא היתה מבלה שעות בניקוי הכירה. עכשיו יש בשוק חצילים בלאדי יפים (אלה עם הקפלים בבסיס) זה הסוג שאני אוהב להשתמש בו. אני לא עובר את כל תהליך ההמלחה והגרת הנוזלים, בעיני זה מיותר כבר שנים רבות לא טעמתי חציל מר, יכול להיות שפשוט אין מרירות בחצלי הבלאדי.








- 1 ק"ג חצילים בלדי ( 2 בינונים במקרה שלי ) - רבע כוס טחינה
- שן שום כתושה
- מיץ מחצי לימון
- חצי כפית כמון טחון
- כף שמן זית
- 25 גרם צנוברים קלוים קלות
- מלח ופלפל




שוטפים את החצלים ומניחים על להבה גלויה של גז. הדבר הכי טוב זה על האש בגריל פחמים אני לא ממליץ לעשות את זה בתנור, בלי טעמי העישון של החריכה אין לסלט את אותו הטעם. הדרך שאני נמנע מלכלך היא מאוד פשוטה אני פורס יריעה גדולה של נייר אלומנים על הכירים מחורר חורים לראשי הגז ואז מחזיר את המבערים והרשת.



אחרי שהחצילים חרוכים יפה מכול הכיונים אני שם אותם במסננת מעל קערה דוקר אותם מספר פעמים בסכין ונותן להם להגיר נוזלים ולהצטנן.




בינתים במחבת יבשה מטגנים קלות את הצנוברים.

אחרי שהחצילים קרים מספיק למגע קולפים אותם ומעבירים לקערה את בשר החציל (להיזהר לא לשים יותר מידי חתיכות מהקליפה החרוכה וגם להשתדל להמנע מזרעים) ומערבבים עם שאר המרכיבים. ממליחים ומתקנים תיבול.

הסלט מאוד טעים חמים ובטמפרטורת החדר ישר מהמקרר הוא מאבד משהו כך שאם עושים מראש כדי להוציא אותו להתחמם לפני שמגישים.





קצת על טחינה, הרבה מאוד מילים נאמרו על טחינה ואחרים אף הגדילו ועשו וערכו מבחני השוואה בין טחינות שונות. אני מאוד אוהב טחינה וניסיתי הרבה סוגים במהלך השנים והסוג שאני הכי אוהב היה היונה הכחולה שאותה אני קונה בחבילות של קילו וגומר בקצב של אחת לחודש. ולא לדוד שלי לא קוראים קרואן ואין לי שום קשר לאנשים שמיצרים את הטחינה הזאת.




יום ראשון, 15 באוגוסט 2010

סלט סלק וזרעי כוסברה


סלט סלק די סטנדרטי אני מאוד אוהב את הטעם המיוחד שמעניקים זרעי
הכוסברה הטחונים.


- 500 גר' סלק מבושל
- בצל סגול קטן
- שן שום כתושה
- כף שמן קנולה (מומלץ בכבישה קרה)
- חצי כף חומץ טבעי
- כפית זרעי כוסברה קלויים וטחונים
- מלח ופלפל
- 2 כפות שמיר קצוץ

מבשלים את הסלקים עד לריכוך עם הקליפה
מצננים קצת והקליפה יורדת בקלות.
קולים קלות את זרעי הקוסברה וטוחנים במטחנת תבלינים או
במכתש ועלי. חותכחים את הסלק לאיזה צורה שמתחשק, מערבבים
עם שאר המרכיבים ומגישים.

יום שבת, 7 באוגוסט 2010

שעועית "בובס"




תבשיל שלא כל כך מתאים לקיץ אבל כל עוד המזגן פועל 24 שעות ביממה זה אפשרי
לאכול אוכל זה בלי להזיע לצלחת.

אני מבשל את השעועית פעמיים, פעם אחת עד לרתיחה ואז מכפה את הקצף מסנן ושוטף את השעועית
עוד פעם במים חדשים, יודעי דבר טוענים שזה מונע את התופעות הלא נעימות של אכילת שעועית.


לשעועית:

- 500 גר' שעועית "בובס" מושרית במים לילה
- 100 גר' ביקון או חזה אווז מעושן שמן
- 6 גרגירי פלפל אנגלי
- 2 עלי דפנה
- קופסא קטנה רסק עגניות
- 2 שיני שום קלופות
- בצל קטן קצוץ
- מלח ופלפל

מסננים את השעועית ממי ההשירה ושמים אותה בסיר עם הרבה מים קרים מביאים לרתיחה
אחרי שהשעועית רתחה מכבים את האש ומקפים את הקצף שנוצר מסננים את השעועית ושוטפים אותה
זו הזדמנות טובה להיפטר מקליפות שנפרדו מהשעועית.

מחממים בסיר קצת שמן זית ואת הביקון הקצוץ, נותנים לביקון קצת להגיר מהשומן שלו ואז מוסיפים את
הבצל הקצוץ מטגנים עד להזהבה ומוספים את שיני השום מטגנים כמה דקות נוספות ומוספים את יתר המרכבים
ומים לכדי כיסוי. אני לא מוסיף את המלח אלא רק בסוף הבישול כי המלח מקשה את השעועית.

מביאים לרתיחה ומנמיכים את האש מכסים ומבשלים בערך שעתיים מידי פעם בודקים את מפלס הנוזלים
אני אוהב את שלי מאוד סמיך. יוצא תבשיל סמיך עם ריחות עמוקים של עישון שהולך נהדר על אורז לבן.